אמורה מיו
גיא בזק ז"ל
בשעה 6:29 בבוקרו של ה 7 באוקטובר, עת נפתחה מתקפת החמאס בעזה, היה גיא עם חבריו למחלקה במיגונית במחנה כיסופים. חייל צעיר, במחלקה הפיקודית בגדוד 51 של גולני, בסך הכול 10 חודשים עברו מיום גיוסו.
כאשר קיבלו הוא וחבריו דיווח על חדירת מחבלים לקיבוץ כיסופים הם לא היססו לרגע וחתרו מיד למגע. במשך יותר משלש שעות, תחת אש תופת ובנחיתות מספרית, נלחמו גיא וחבריו כנגד מחבלי החמאס בקיבוץ. הוא נלחם בחוד של הכוח, מתקדם בין החצרות והבתים, מול עשרות מחבלים, מפנה חבר שנפצע תחת אש, עד אשר כדור אחד פוגע בליבו ומכריע אותו.
גיא נולד בפאריס בעת שמשפחתו התגוררה שם
בעקבות לימודיו של אביו בבית הספר הצבאי - האקול מיליטר. הוא גדל בכוכב יאיר והתבלט מגיל צעיר בכושר מנהיגות, בחוש הומור מפותח, במחשבה יצירתית במיוחד וביצר הרפתקנות. הוא היה חניך נלהב בשבט הצופים שהיה לו כבית שני. גיא אהב לבשל, ניגן על גיטרה ופסנתר ובעיקר אהב ספורט אתגרי. מגיל צעיר אהב לגלוש במדרונות המושלגים בסנואבורד ואף חלם להיות מדריך סקי לאחר שחרורו. הוא אהב לטייל בשביל ישראל, בעיקר בנופים המדבריים של הדרום.
גיא היה סקרן ואוטודידקט ורכש במהלך חייו הקצרים ידע עצום בתחומי ענין רבים ומגוונים. אבל גיא אהב בעיקר להיות בחברת אנשים. הייתה לו יכולת מופלאה להתחבר לאנשים, להבין אנשים ולהשפיע עליהם. ״אין אחד שלא הכיר ואהב את גיא, כך סיפרו עליו חבריו״.
כשהתגייס לגולני, הקדיש גיא את כל כולו כדי להיות לוחם. במהלך הכשרתו הוא כתב יומן על חוויותיו ועל הערכים שחשוב לו לקחת מההכשרה.
וכך כתב:
״חברות אמיתית לא נמדדת כשנוח, היא לא נמדדת בכמה כיף ביחד והיא לא תלויה באורך הקשר. חברות נמדדת כשחרא, בחושך, כשמגעיל וכשלא רוצים. היא מדודה בכמה אתה מוכן לתת מעצמך למען חבריך גם אם זה יכניס אותך לסיטואציות קשות, רק מהמחשבה על לשפר את מצבו של חברך, להקשות על עצמך בשביל להקל על רעך״.
מסירות למען מטרה: בשבעת החודשים האחרונים כל שניה וכל יום עסקה בדבר אחד- להפוך אותי ללוחם.
בפעם הראשונה בחיי השקעתי את כל כולי במטרה אחת בודדה שהוצבה מולי. כל מד״ס, כל מור״ק, כל זמן מקצוע, כל מטווח וכל קילומטר במסעות. והיום המטרה הזו הושגה. הפכתי ללוחם. שבעת החודשים האחרונים והשגת המטרה סוכמו בטקס ובכומתה חומה, ואני מוכן להגיד שהיום היה אחד הימים המרגשים והמשמעותיים בחיי. לראות את המשפחה הגאה, החברים התומכים ובעיקר לקבל את הכומתה של אבא, הרגשה שלעולם חרוטה בליבי. היום הפך כל טיפת זיעה, כל שריר תפוס, כל יום מעייף למדרגות שהובילו אותי למטרה שלי״.
כך כתב וכך נהג.
גיא נהרג בקרב, בלחימתו ובגבורתו הציל את חייהם של רבים מתושבי קיבוץ כיסופים
מידע על המסעדה:
מסעדה איטלקית
כתובת: אבן גבירול 100, תל אביב-יפו
טלפון: 03-5244040
שעות פעילות:
-ראשון עד שבת: 12:00–00:30
-המטבח פתוח עד השעה 23:00
-עסקיות מוגשות בימים ראשון עד חמישי בין 12:00–17:00
פרטים נוספים:
-אווירה חמה ורומנטית עם עיצוב איטלקי אותנטי
-תפריט מגוון הכולל מנות צמחוניות, טבעוניות וללא גלוטן
-משלוחים זמינים דרך אפליקציית Wolt
-המסעדה נגישה לנכים
-הזמנת שולחן מתבצעת טלפונית בלבד
מנה אהובה: הקרבונרה של גיא
פרוזדור
מנה אהובה: משרד של אבא - עם בייקון וגבינה כחולה
מידע על המסעדה:
מסעדת המבורגרים
כתובת: מנדל׳ה מוכר ספרים 6
טלפון: 03-5233223
שעות פעילות:
- כל השבוע: 12:00–00:00
פרטים נוספים:
-אווירה קלילה ובלתי פורמלית
-תפריט כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות
-המבורגר ובירה חודשיים מתחלפים
-משלוחים דרך אפליקציית Wolt
-המסעדה נגישה לנכים
גל מישאלוף ז"ל
תאריך לידה: 31.10.2002
תאריך פטירה: 19.11.2023
גיל: 21
בנופלוגל נולד בראשון לציון וגדל במודיעין, בנם של טלי וניר ואח לרז ומיקה. הוא היה תלמיד מצטיין בתיכון "מור" ברעות, בעל אופי שקט ועניו, חובב ספורט והחיים הטובים. גל אהב את הפועל תל אביב בכדורגל ובכדורסל ואף החזיק מנוי למשחקי הקבוצה. בילדותו שיחק כדורגל בקבוצת עירוני מודיעין מגיל גן ועד התיכון, אך ויתר על החלום להיות כדורגלן מקצועי לטובת שירות קרבי בצה"ל. כדי להתגייס לחטיבת גבעתי, עבר ניתוח לתיקון ראייה.בצבא היה סמ"ר מוערך ואהוב, כמפקד מחלקת רתק בפלוגה רובאית בגדוד "צבר" של גבעתי. הוא הצטיין בלחימה בגבורה במלחמת חרבות ברזל, שבה הוביל את לוחמיו לטיהור כפר עזה ממחבלים, והמשיך באומץ במסגרת הלחימה בעזה עד לנפילתו בקרב בצפון הרצועה מול מחבלי חמאס. גל היה היחיד שנפל בתקרית זו.אהבתו הגדולה לחיים, חכמתו, חוש ההומור שלו ומעגל החברים הרחב הפכו אותו לאדם אהוב במיוחד. משפחתו וחבריו ממשיכים להנציח את זכרו במגוון פעילויות, כגון טורנירי כדורגל, ימי ניקוי חופים וקעקועים משותפים לזכרו. דף ההנצחה באינסטגרם מוקדש לכך וניתן לעקוב אחריו בכתובת:remember._gal.mishaelof.ציטוט המשפחה:"גל שלנו היה אור יקרות בעולם, חיוך שלא יימחה לעולם, ועיניים כחולות שתמיד ראו את הטוב שבאדם."
מפגש הסטייק
אילון ויס ז"ל
אילון אהוב ליבנו
אילון בן 49 וחצי.
נשוי לנטע, אבא לידידיה, הודיה, רחלי, ריעות, טליה, יהונתן ושירה.
בנם של סבא גיורא וסבתא בת שבע.
אילון הוא הכי הכי איש משפחה , בן זוג אוהב, אבא גאה בילדיו עם קשר חברי בגובה העיניים עם כל אחת ואחד מהם. נתן מקום בלב, מקום הכי אמיתי לניצן כלתו ולאביחי חתנו מאוהב ביהב הנכדה עד השמיים.
כיבוד הורים אצל אילון היה ערך עליון.
מחובר לעבודת ה' בכל מאודו , אוהב את הלימוד, התורה חלק בלתי נפרד ממנו
אילון איש חינוך בכל הוויתו, אהב את התלמידים ממש כמו את ילדיו, השקיע בהם שעות רבות ושמח בכל נקודת רצון שזיהה אצלם ובכל התקדמות שלהם.
שובב לא קטן, שילוב של ילד ואיש, לשחק איתו חבל על הזמן, הסיכוי לנצח אותו קטן😊
איש עם עיניים טובות, רגיש מתעניין . כשהיה שואל "מה שלומך?" התכוון לכך, ורצה באמת לשמוע. זוכר אתגרים שאנשים עוברים בחיים, הכי אמפטי.
אילון איש של שליחות, בהכי פשוט בלי רעש וצלצולים, איפה שצריך, בנעימות.
שליחות ציבורית- מזכירות ישוב, גבאות בית כנסת, התנדבות ב"ידידים".
הדריך כמורה דרך, הרבה פעמים בהתנדבות, שמח על כל הזדמנות לטייל בארץ ולהנחיל את מורשת ארצנו האהובה.
סטודנט מן המניין באוניברסיטת בר-אילן במסלול לדוקטורט.
עשרים ושמונה שנה, מילואים של כחודש וחצי כל שנה ושנה גם כשלא היה קל, העריך את מי שנמצא מאחוריו בבית ואפשר לו לתרום למדינה. לארץ ישראל שכל כך אוהב, בהכי פשוט וטבעי בעיצומו של שמחת תורה קם ונסע להגן על המולדת. הכי ברור לאילון.
חודשים של לחימה בצפון והמון גאווה של אילון בבית בפסגות שאפשרו ולקחו אחריות. זכות וחובה.
כשבוע אחרי החתונה של רחלי ביתו בצו 8 הפלוגה של אילון החלו סבב שני של מילואים והפעם בעזה.
בשבת פרשת "נשא", ט' בסיוון תשפ"ד, בעיצומה של התקפה אקטיבית על מחבלי החמאס הטנק של אילון ,איתן, ניר ונתנאל עלה על מוקש. איתן ואילון נהרגו.
מתוך געגועים גדולים והכירות קרובה שלנו עם אבא אילון הבטחנו להמשיך בדרכו של אילון מתוך גודל, אמונה ושמחת חיים.
יהיה זכרו של אילון ברוך.
מנה אהובה: שיפוד
מידע על המסעדה:
גריל ישראלי
כתובת: דרך מנחם בגין 37, תל אביב
טלפון: 03-5623170
שעות פעילות:
- ראשון-רביעי: 23:00-11:00
- חמישי: 00:00-11:00
- שישי: 11:00-שעה לפני השבת
פרטים נוספים:
"מפגש הסטייק" התל-אביבי הוא לא סתם מקום, אלא מוסד קולינרי מיתולוגי שמתגאה ביותר מ-45 שנות גריל ישראלי איכותי וכשר. המסעדה שוכנת על דרך מנחם בגין ומוכרת לכל חובבי הבשרים כאחת שתמיד מקיימת את ההבטחה ומגישה אוכל ישראלי ים-תיכוני מצוין וכיד המלך.
רוסטיקו
מנה אהובה: ספגטי קודראטו עם פירות ים
מידע על המסעדה:
מסעדה איטלקית
כתובת: שדרות רוטשילד 15, תל אביב
טלפון: 03-9441234
שעות פעילות:
-ראשון–חמישי: 12:00–23:00
-שישי: 12:00–16:00
-מוצ״ש: 19:00–23:30
פרטים נוספים:
רוסטיקו היא מסעדה איטלקית עם אווירה חמימה, עיצוב כפרי קלאסי ותפריט עשיר של פסטות טריות, פיצות בטאבון, אנטיפסטי וקינוחים איטלקיים אותנטיים.
במקום תפריט יינות איטלקיים נבחרים, שירות לבבי ואפשרות לישיבה בפנים או בחוץ.
יוני גולן ז"ל
הסיפור המלא של יוני:
יוני נולד בשנת 2001, להילה ז”ל, רן ועדן, ונפל בתאריך 7.10.2023 בקרב על מוצב נחל-עוז.
יוני גדל בגבעת שמואל והיה חניך, מדריך ומרכז שבט הצופים “מבואות”. הוא גאון בגיבוש בכל מקום וחיבר את הלבבות.
בתיכון התנדב לתכנית “מתחברים קל”ב” במסגרת מיכאל.
יוני התחיל כמפקד מחלקת השריון יחד עם חבריו מתוך רצון להילחם למען המדינה ולהיות מהתורמים ולא מהנתרמים.
עם סיום קורס הקצינים באוגוסט 2021 והמשיך את כל המסלול המאתגר שיעיד עליו לפקד טנק בכיר בשריון בגדוד 77, חטיבה 7, “עוצבת הברק”, פלוגת “מלכות החרמון”.
ב-7.10.23 עם פרוץ שמחת תורה, בשעה 06:30 מיד כששמעו החיילים והקצינים טילים והפצמ”רים נופלים במוצב, ולאחר קריאות קשות והבנה שנמצאים מחוץ למוצב אל חזית כניסת עזה, יוני נשאר מאחור לחפות על חבריו ולשמור על הנהג שנותר בטנק. לאחר דקות ארוכות של קרב הוא נפגע ונפל צמוד לטנק.
יוני היה מדריך נערץ ומפקד נערץ שתמיד עשה הכל למען חניכיו ופקודיו, תמיד עזר, היה חבר לכולם ותמיד חייך גם כשהיה קשה. לכל מקום אשר הלך הוא הגיע מתוך רצון עז להלחם ותמיד פעל מתוך ערכים מדהימים של כבוד וענווה.
כמה שבועות לפני נפל חברו שאל אותו אם הוא לא חושש שתהיה מלחמה ושתשקיע כל-כך בצבא זה לא מוגזם, הוא ענה בפשטות: “עד שמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה”
המלביה
עילי דוד גרפינקל ז"ל
מנה אהובה: מלבי עם בוטנים וקוקוס וסירופ רגיל
מידע על המסעדה:
בר מלבי
כתובת: רחוב עמיעד 11, שוק הפשפשים, יפו (תל־אביב)
טלפון: 03-5339343
שעות פעילות:
- ראשון–רביעי: 07:00–01:00
- חמישי–שישי: 07:00–03:00 (פתוח עמוק לתוך הלילה)
פרטים נוספים:
- סניף אנרגטי ואותנטי של “המלביה”, המתמחה בקינוח המלבי הקלאסי, בכמה ואריאציות – קר, טבעוני (מבוסס חלב קוקוס/סויה), עם תוספות, רטבים וסירופים מתקתקים
- אווירה תוססת בשוק, שולחנות משחק (למשל שש-בש), והרגשה של שוק תוסס שמתעורר לקול קינוחים
- אפשרות ל-Take Away, גם בשעות מוקדמות בבוקר ועד אחרי חצות, ובשישי עד 3 בבוקר
- ידידותי לטבעונים—מוגש גם על בסיס חלבי וגם על בסיס טבעוני
- מופעים ואירועים בימי שמש (לוחות זמנים משתנים – ראו למשל happy hour ו־event חיות בעמוד הפייסבוק)
רסל עילי דוד גרפינקל היד
נהרג בגבורה בקרב ביום יב באדר ב התשפד (22.3.2024)
לוחם קומנדו של יחידת דובדבן.
בן לעומר ושירלי אח בכור בין 8 ילדים - יהונתן, נעמה, עדי, הלל, אביגיל, בניה ושירה, בן זוג של אלי, נכד וחבר.
עילי היה חניך בצופים, משם הפך להיות מדריך, מוביל ודמות משמעותית.
אחרי בית הספר התיכון המשיך למכינת ”נופי פרת".
עילי התגייס לקורס טיס ומשם עבר לשרת ביחידת דובדבן, סיים מסלול והפך להיות לוחם ביחידה בצוות 50. באמצע המלחמה הפך להיות סמל טירונים של יחידת דובדבן.
עילי חזר להילחם עם הצוות שלו ויועד לחזור לפקד על לוחמים אך נפל בפעילות המבצעית בחבל בנימין.
עילי היה חלק מכוח דובדבן שהוקפץ לפנות בוקר ב- 22 במרץ 2024 לפיגוע בצומת הפרסה שליד דולב.
לאחר שאבד קשר העין עם המחבל שצלף,
הוחלט להפעיל את כוח דובדבן אשר הופקד על סריקה באש של מרחב התבצרות המחבל.
לפני היציאה אסף המפק”צ את הצוות והסביר שהניסיונות לחסל את המחבל לא צלחו.
“מה שצריך עכשיו זה שאנחנו בעצמנו נגיע עד למחבל ונסיים את האירוע הזה.
אין פתרונות קסם”
אחרי שנייה שקטה, עילי היה הראשון לענות. הוא אמר בשקט ובחיוך הצנוע שלו -
״אנחנו פתרון הקסם״.
עילי נלחם ונפל בקרב ב- 22 במרץ 2024 בהגנה על הארץ שכל כך אהב.
בן 21 בלבד בנופלו.
את עילי ליוו ערכים ותכונות שלאורם חי וחינך את הסובבים אותו: אהבת הארץ, אכפתיות, רגישות לאחר, אחריות, אומץ והומור.
אח גדול לשבעה אחים שכלכך מעריצים אותו ובן זוג לאלי. הוא היה ילד שחייך כל הזמן, מצחיק ואהוב כל כך על ידי הסביבה.
שירות משמעותי בצה"ל היה מובן מאליו במקרה של עילי שראה בשירות הצבאי זכות וחובה וביצע את תפקידיו במסירות אין קץ.
עילי היה קרן אור שהאירה בכל מקום אליו הגיע. מלא בערכים וטוב.
עילי לימד שערכים הם שיובילו את הדרך, להיות בשקט עמוק, לא ללכת אחרי העדר, לחיות באכפתיות מלאה, להעניק כבוד לכל אדם, לצחוק על הכל ותמיד להיות בענווה.
והכי חשוב לחייך.
ציטוט של עילי -
״ רציתי שתדעו שהאהבה שלי אליכם כל החיים שלי הייתה אין סופית, בכל רגע ובכל נשימה שלי הייתם איתי, הקשר שלנו היה כל כך חזק שאני תמיד אשאר איתכם לא משנה מה.״
ויטרינה
איתי מרציאנוז"ל
מנה אהובה: Blue butler cheese
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: אבן גבירול 54, תל אביב-יפו
טלפון: 03-6960304
שעות פעילות:
- ראשון–חמישי: 12:00–23:00
- שישי–שבת: סגור
פרטים נוספים:
- הוקמה לפני כ־5 שנים כדוכן נקניקיות, הפכה למוקד של המבורגרים איכותיים ומפורסמים, במיוחד ההמבורגר “באטלר” – מנתח צוואר מיושן עם גבינות אמנטל/רוקפור, ארוגולה, ריבת בצל ורליש.
איתי (אליהו) גדל והתחנך בשוהם. מגיל צעיר בלט בחוכמה ובזיכרון מצוין – הכיר את הדגלים של כל המדינות ואת היצרנים והדגמים של כל כלי הרכב כבר כשהיה בן שלוש, וכשהיה בן שבע ידע להמיר בשניות מילים למספרים והשתעשע בגימטרייה.
למד בבית הספר היסודי "ניצנים", בחטיבת הביניים "יהלום" ובתיכון "שוהם". למרות הישגיו הגבוהים, שעליהם מעידה גם תעודת ההצטיינות שקיבל ממשרד החינוך לאחר תום לימודיו, מעולם לא התרברב על כך ונותר צנוע.
ספורטאי מוכשר, בגיל חמש הצטרף לקבוצת "מכבי שוהם" בכדורגל, ובה שיחק עד גיל שמונה-עשרה בעיקר בתפקיד שוער. בלט בהתמדה, במקצוענות ובפרגון לשחקנים האחרים. מאמנו ומנהל הקבוצה תיאר: "שוער מצטיין וחבר טוב, הביא מהשקט שלו למגרש עם חיוך כובש". כן אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" ועקב באדיקות אחר משחקיה.
מילדות הייתה המוזיקה חלק בלתי נפרד מחייו. הוא למד לנגן בגיטרה, נהנה מהנגינה ואהב להאזין למגוון סגנונות. במקלחת ובנסיעה נהג לשיר בקולי קולות.
איתי בילה רבות עם חבריו, ואלה אהבו אותו מאוד. יחד טיילו, נסעו לחוף הים, שיחקו במשחקי קופסה כדוגמת "שם קוד" ויצאו למסיבות. החברות עימם הייתה חשובה לו מאוד, והוא התעניין בשלומם מכל הלב.
בהיותו בכיתה י"א הכיר במסיבה את עמית יחיאל, שלמדה בשכבה מתחתיו בבית ספרו. מייד ניצת ביניהם ניצוץ, כפי שתיארה עמית: "הוא חייך חיוך ענק שהיה מרוח על כל הפנים, ולפני שידענו אפילו את השם אחד של השני, עמדתי ובהיתי בפנים היפות שלו והרגשתי שאני נמסה מבפנים". מאז הלך והתפתח בין השניים קשר זוגי. כבן זוג רגיש, הצליח איתי להכיל אותה, ידע להקשיב ולייעץ ושימש לה עוגן.
בינו ובין הוריו שררה קרבה גדולה. בגיל ארבע אמר לאימו: "אם לא היית בעולם, גם אני לא הייתי רוצה להיות". מאחר שהיה צעיר בהרבה מאחיותיו, תמיד זכה מהן ליחס אימהי, ובילדותו ראו בו כעין "צעצוע של הבית", כדברי אחותו. בבית היה שקט, והביטוי "מים שקטים חודרים עמוק" אפיין אותו. כשבגר התפתח בינו ובינן קשר מלא בצחוק ובנועם. הוא התחבר בקלות עם ילדים, ובפרט עם האחיינים שלו, שזכו בדוד אוהב ומסור.
איתי, בחור יפה תואר עם חיוך רחב ומאיר, עיניים טובות וקסם אישי, ניחן בצניעות ובענווה, בטוב לב ובאכפתיות, אדם ערכי ואהוב על הבריות שעזר למי שנזקק. "ילד שמח, ילד טוב עם לב טהור, מצליח בכל מה שנגע בו", סיפרה אימו. בחדרו תלה כרזה עם הכיתוב שאפיין אותו: "תמיד ראשונים". יושרה ואמונה בדרך אפיינו אותו, והוא היה חכם, אינטליגנט ושנון עם זיכרון יוצא דופן, קליטה מהירה, יכולות מתמטיות גבוהות וצורת חשיבה ייחודית.
לאחר שסיים את לימודיו ועד הגיוס לצה"ל עבד במסעדת "טרומן אנד קו" במתחם "איירפורט סיטי" והיה אהוב על עמיתיו.
ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "אפעה" בחטיבת הצנחנים של חיל הרגלים. לאחר שסיים את מסלול הכשרת הלוחם, עבר קורס מפקדי כיתה (מ"כים).
בתום הקורס יצא לחופשה קצרה ובמהלכה טס עם חברים לבודפשט, בירת הונגריה. "כמה צחוקים וכיף חיים עשינו יחד", סיפר אחד החברים.
בשובו מונה לתפקיד מפקד במחלקת טירונים בבסיס האימונים החטיבתי (בא"ח צנחנים). כעבור ארבעה חודשים קודם לתפקיד סמל מחלקה במחזור חדש של טירונים.
כחייל חדור מוטיבציה יצא בשמחה לכל משימה, הוביל ועודד את חבריו ולא התלונן על קושי גם במסעות מאתגרים, וכחקיין מוכשר הופיע מול החיילים וידע להצחיק אותם ולהרים את המורל. בהיותו מפקד התמסר לחייליו ורצה להשפיע עליהם, דיבר עימם בגובה העיניים, נתן עצה טובה ודחף קדימה, והם אהבו אותו. "המפקד הכי טוב שיכולתי לבקש", תיאר אחד מחייליו. מפקדיו ייעדו אותו לקצונה, אך הוא העדיף להשקיע את כל כולו בשירות החובה בלבד ולאחר מכן לטוס לטייל בחו"ל עם חברים.
במהלך שירותו הצבאי עברה המשפחה לגור בבית עריף, מושב סמוך לשוהם.
ביום 4.10.23 חזר איתי מהבסיס כדי להשתתף בחתונה של בת דודתו. הוא התרגש מאוד באירוע, חיבק ונישק את אהוביו, והייתה תחושה של קרבה משפחתית גדולה מתמיד.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
איתי, שהגיע לחופשת סוף שבוע בביתו ביום הקודם, קיבל מסרון מהיחידה, ובו נכתב שמי שיכול, שייקח נשק ויתייצב בשדרות. בלי להשתהות, בנחישות ובדריכות הכניס לתיקו את המדים הרטובים מכביסה ויצא, אף לא המתין לקבל צידה לדרך מהוריו. הוא לא שעה להצעה של הוריו להמתין להסעה שתצא משוהם, אלא אמר: "תפסיקו, בשביל זה התגייסתי, אני צריך ללכת עכשיו". לאחותו חן כתב בהודעה האחרונה: "תירגעי, אני לא נכנס ללבנון".
כשהגיע לאזור הדרום, חבר לכוח צבאי מבא"ח צנחנים שכלל קצין וחמישה לוחמים נוספים. סמוך לצומת יד מרדכי הם נתקלו בקבוצה של שלושה אזרחים שיצאו לריצה לפני תחילת המתקפה, הסתתרו מאחורי בטונדה וקראו לעזרה. הכוח אבטח את הצומת, ולאחר שזיהה מרחוק התקדמות של חוליות מחבלים הנעות לכיוונו, התפצל לשניים. בפקודת הקצין, ירד איתי מהרכב עם שני חיילים כדי להגן על קבוצת הרצים משני צידי הבטונדה. חוליית מחבלים חמושה ומצוידת שהגיעה למקום איגפה את הבטונדה, איתי זיהה אותה וצעק "מחבלים הותקלנו" ומיד החל קרב קשה וממושך שכלל ירי ויידוי רימונים. גם לאחר שנפצעו המשיכו הלוחמים להילחם. איתי, חייל נוסף ושני אזרחים נהרגו במקום, אך הודות לנחישות ולתעוזה שלו ושל יתר הלוחמים, ניצל קיבוץ יד מרדכי מחדירת מחבלים.
סמל ראשון איתי (אליהו) מרציאנו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין חדיד. הותיר הורים ושתי אחיות.
ויטרינה
איתמר ברוכיםז"ל
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: אבן גבירול 54, תל אביב-יפו
טלפון: 03-6960304
שעות פעילות:
- ראשון–חמישי: 12:00–23:00
- שישי–שבת: סגור
פרטים נוספים:
- הוקמה לפני כ־5 שנים כדוכן נקניקיות, הפכה למוקד של המבורגרים איכותיים ומפורסמים, במיוחד ההמבורגר “באטלר” – מנתח צוואר מיושן עם גבינות אמנטל/רוקפור, ארוגולה, ריבת בצל ורליש.
בנם של אורלי ומאיר. נולד ביום י"ט בחשוון תשס"ג (24.10.2002) באשדוד. הילד השני מתוך שלושה ילדים במשפחה. אח של ענבל ונדב.
גדל והתחנך באשדוד, שם למד בבית הספר היסודי "יצחק רבין" ובתיכון "מקיף י"א", שבו סיים מגמת ביולוגיה. הוא ניחן בקסם אישי, בחוכמה, ביופי ובחוש הומור והיה אהוב על חבריו ועל כל בני משפחתו.
מגיל צעיר התעניין באומנות והשתתף בתוכנית "מצוינות באומנות" בבית הספר, שבמסגרתה הפליא בציורים בצבעי שמן וברישומים בשחור-לבן. בנוסף, היה מוכשר במוזיקה וניגן בכלי נגינה רבים כמו טרומבון, מנדולינה וגיטרה. הוא אהב להאזין למוזיקה ישראלית, במיוחד של המוזיקאים אביתר בנאי ודודו טסה, וגם למוזיקה לועזית כמו של ה"Rolling Stones".
כבר כנער היה רגיש לזולת וחבר אמת, כפי שסיפר יהב חברו: "כשהיינו בכיתה ח', היו לי כל מיני בעיות ועניינים אישיים שהתקשיתי לפתור ושממש הטרידו אותי. איתמר, שגר ארבעים דקות נסיעה באוטובוס מבית הספר, הגיע במשך חודש, כל בוקר, לבית הספר בשעה שבע בבוקר - שעה לפני תחילת הלימודים - כדי לדבר איתי על העניינים האישיים שהעסיקו אותי, להקשיב לי, לתמוך בי ולייעץ לי... התמיכה שלו סייעה לי לעבור את אותו משבר בקלות יחסית".
איתמר היה פעיל כמש"צ (מדריך של"ח צעיר) ובמסגרת זו פיתח את כישורי המנהיגות שלו, הכיר חברים רבים ולמד לאהוב את הארץ באמצעות טיולים וטבילה במעיינותיה. הוא נהג לומר: "מהקוצים שבגופי אפשר להכין ערוגה של מטר על מטר, אבל הם הקוצים של מדינת ישראל".
כמי שחיבב את אומנויות הלחימה, הוא השתתף בחוג קרב מגע ושימש כעוזר מדריך קרב מגע. הייתה לו מודעות רבה לבריאות הגוף. הוא התאמן בחדר כושר והקפיד על תזונה בריאה.
כמו בשיר האהוב עליו "כוכב" (שכתב אסף אמדורסקי), איתמר נצץ למרחקים והגשים בחייו את השאיפה "תן את ימיך כמו טבעת יהלום". הוא אהב את החיים וחי אותם בביטחון; הוציא רישיון נהיגה מיד כשהותר לו חוקית; הקפיד על הופעה נאה ועל בגדים יפים ונהג לצאת לבילויים עם חבריו ועם זוגתו ליאור.
סיפר ארז חברו: "היינו עושים הכול ביחד, מתאמנים ביחד, טיולים, החלפת תלמידים בגרמניה, מש"צים... אחד הדברים שלמדתי ממנו ולקחתי לחיים הוא ללכת עם מה שאתה מאמין בו, ולעשות את זה בחיוך".
שרון חברו סיפר: "החיוך של איתמר היה מאיר כל מקום שאליו נכנס ונתן אווירה של חום... הוא היה קורע מצחוק, מספיקה מילה אחת שלו שגורמת לכולם פשוט לבכות מצחוק ולרומם את האווירה ברגע. הדבר שאני לקחתי מאיתמר זה פשוט לחיות בלי פחד, לחיות את הרגע ואיך שאני רוצה, בלי לחשוב מה חושבים או מה אומרים".
לאחר סיום התיכון ולפני גיוסו לצבא למד להיות מדריך כושר מוסמך מטעם "מכון וינגייט". במשך כשנתיים לפני גיוסו השתתף בתוכנית ISO של הכנה למיונים ליחידות קרביות שתרמה לפיתוח חוסנו הגופני והנפשי. וכך, הוא התמיד להתעורר בבקרים בשעה חמש ולעמוד באתגרים קשים לצד נערים שרובם גדולים ממנו. בתקופה זו גם עסק בגלישה ופקד את חוף ימה של אשדוד כמעט מדי יום.
ביום 4.4.2021 התגייס לצה"ל. שירת בחיל רגלים בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. קיבל על עצמו להיות חייל למופת והודיע למשפחתו ולחבריו: "אני הולך להתמקד בלהיות החייל הכי טוב בגדוד 101". הוא אכן עבר את המסלול בנחישות, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובסיומו שימש כמ"כ טירונים ולאחר מכן כסמל מחלקה וכרס"פ (רב סמל פלוגתי). הוא אהב את השירות הצבאי וחש מחויבות עמוקה כלפיי חייליו.
לעצמו, כתב על דמות המפקד שהוא שואף להיות: "לא מוותר על אף חייל; לדעת לזהות את החלשים או חסרי המוטיבציה ולהרים אותם; לדאוג לכל עניין רפואי שיש; קודם כול החיילים; סטנדרט גבוה בהכול; כמה שפחות להנפיץ; לא לתת לפיקוד להשתלט עליי; להיות שם לא משנה מה; תמיד לדחוף קדימה; לעודד יוזמות; לא לפחד מגורמים גבוהים יותר".
והוא אכן מימש את החלטותיו. כמפקד, הכיר כל חייל ואת בעיותיו האישיות וסייע לחיילים שחוו קשיים. דרש מחייליו להתאמץ כדי להיות לוחמים טובים, וגם הוא התאמץ והמשיך באימוני הכושר שלו, בבסיס הצבאי וכשהגיע לחופשות בביתו.
סיפרה סרן נועה, מש"קית ת"ש (תנאי שירות) ששירתה עם איתמר: "בשבוע הראשון כשנקלטו החיילים ישבתי עם כל מחלקה בפלוגה ויידעתי את המפקדים בבעיות הת"ש של החיילים... ברוכים, היחיד שידע את שמות כל החיילים - וזה כבר ביום השני לקליטתם(!) - זכר את כל בעיות הת"ש של כל אחד מחייליו, ווידא איתי כי אכן אין משהו שאנו מפספסים... אמרתי לעצמי, 'כזאת מפקדת אני רוצה להיות. בדיוק כמוהו'.
מאז, הקשר בינינו הלך והתחזק... ברגעים קשים הוא היה לצידי והרים לי את הראש. תמיד הזכיר ללכת בראש זקוף. חתיך הורס, קורע מצחוק וטוב כל כך... כששמע שאני רוצה לצאת לקצונה ואני גבולית בזמנים של הריצה, מיד הודיע לי שהוא ואני יוצאים לרוץ למרות ש'אני לא סובל ריצות ומעדיף משקולות', כך אמר. יצאנו לרוץ, ויום למחרת דאג ששוב נצא לרוץ על אף שהיה גמור מעייפות. זה פשוט מתאר את הבן אדם שהוא, ואת מי שהיה עבורי, חבר אמיתי שרואה את האנשים שלו לפני הכול".
אלירן, פקוד שלו, סיפר: "הוא תמיד ידע מה לומר, שם לב לדקויות הכי קטנות באימון. כמפקד תמיד הסתכל על הפרטים הכי קטנים עד שעושים הכול מושלם. כמו שדחף אותי באימונים, הוא דחף את כל הצוות לרמה הכי גבוהה שיש. פשוט בן אדם זהב ובזכותו גם אני דוחף אנשים קדימה".
הערכים שאיתמר רכש בשירותו הצבאי הופנמו אצלו גם בחיי היומיום שלו מחוץ לצבא. אחותו סיפרה שהכיר חייל דתי עם אמונה גדולה, שגם כאשר ביצע פעולות פחות "נחשבות" כמו ניקיון הבא"ח, אמר "איזו זכות לנקות את הבסיס של צבא ההגנה לישראל". איתמר, שהשתומם תחילה מהתנהגות זו, החליט ליישמה גם בביתו: "כשההורים היו מבקשים מאיתנו לסדר את כל הבית... איתמר אמר לי ולנדב 'איזו זכות לסדר את הבית כמו שאימא ואבא ביקשו' או 'איזו זכות להשקות את הגינה בארץ ישראל'... בזכותו אימצתי את המנהג ואני חייבת לו המון תודה על היכולת להגיד 'איזו זכות' ברגעים קשים או מעצבנים, ולהצליח לעשות את הדברים בשמחה במקום בבאסה".
אהבת חייו הייתה בת זוגו, ליאור, איתה הוא ידע אהבת אמת. "אחרי כמעט שנה של זוגיות איתו", היא סיפרה, "היה לי מסע כומתה בסוף הטירונות ואיתמר היה בקורס מ"כים. לא ידעתי אם יצליח לבוא למסע לראות אותי מסיימת הכשרה.
בסוף המסע אני רואה אותו עומד שם עם המשפחה שלי. בדיעבד גיליתי שהוא בעצמו עשה 'מסע כומתה' בשביל להגיע לרגע הזה. אחרי לילה לבן של תרגולים מעייפים ומאמצים בשטח עם המחלקה שלו, הוא יצא מהשטח בשלוש לפנות בוקר לתחנת אוטובוס שהייתה במרחק שעה הליכה והחליף כמה אוטובוסים רק כדי שאני אוכל לראות אותו שם בסוף המסע".
בסתיו 2023 איתמר, שכבר היה חודש לפני חופשת השחרור שלו מהצבא, החל לתכנן את הטיול הגדול שלו, וכבר נקבע לו ריאיון לקורס מאבטחי מטוסים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת שהה איתמר, ששימש כרב-סמל פלוגתי בבסיס ההדרכה של חטיבת הצנחנים, בבית חברתו, ולאחר שהחלו האזעקות נקרא לחזור לבסיס עם חייליו. הם הגיעו לשדרות ושם טיהרו את העיר ממחבלים, חילצו תושבים פצועים מבתיהם אל מרכזי טיפול ופינו אזרחים תחת אש פצמ״רים. חייליו שהיו עימו סיפרו שהוא שמר על אופטימיות והקרין תחושה שהכול נמצא תחת שליטה.
ביום ראשון 8 באוקטובר בבוקר, כשאיתמר עבר בין הנקודות השונות שבהן שהו חייליו, הוא נפצע אנושות מפגיעה ישירה של רקטה. הוא הובהל לבית החולים "ברזילי" באשקלון, אך נפטר על שולחן הניתוחים.
סמל ראשון יוסף איתמר ברוכים נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד 8.10.2023)). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
ניני האצ׳י
אור מוזס ז"ל
מנה אהובה: פיט בטמפורה וקומבינציה קלאסית
מידע על המסעדה:
אסייתי
כתובת: בן יהודה 228, תל אביב-יפו
טלפון:
- 03-6249228 (טלפון ראשי למילוי מקום ומשלוחים)
- 053-6605137 (קו מקשר וירטואלי)
שעות פעילות:
- ראשון–חמישי: 12:00–22:45/23:30 (משלוחים עד 23:30)
- שישי: 12:00–15:00 (משלוחים/איסוף עצמי בלבד)
- שבת: חצי שעה אחרי צאת השבת עד 24:00
פרטים נוספים:
- נוסדה לפני כ־10 שנים על־ידי אודי רומנובסקי ויואב ולין
- הסלווגו מגיע משילוב של סושי קלאסי עם מנות אסיאתיות נוספות: ראמן, קוואטיו, טפניאקי, גיוזות, סלטים חמים/קרים ועסקיות צהריים
בתם הבכורה של יוכי וישראל. נולדה ביום כ"ד בניסן תשס"א (17.4.2001) באשדוד. אחות לסתיו והראל.
אור גדלה והתחנכה באשדוד. ילדה אהובה, מאירת פנים וטובת לב, שהפיצה אור בכל מקום שהייתה בו, והותירה חותם בכל מי שהכירה. הקסימה רבים בחיוכה הרחב, בעיניה הבורקות, באכפתיות שאפיינה אותה ובתשומת הלב שהעניקה לסובבים אותה. חכמה, אמיצה, חדורת מטרה ובעלת כושר מנהיגות.
אהבה לבלות בים, שמרה על כושר גופני, ונהנתה לרוץ למרחקים ארוכים. בילתה את זמנה הפנוי עם שלושה חברי ילדות, כפי שסיפר אחד מהם: "היא תמיד גיבשה אותנו והחליטה החלטות שאנחנו הגברים לא החלטנו, לאן הולכים, מה עושים, ואנחנו אחריה, ממש כמו החלילן מהמלין".
בשנות לימודיה בתיכון מקיף ג' באשדוד בלטה בהישגיה המרשימים, ואף עזרה בלימודים לתלמידים אחרים. סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.
מגיל צעיר חלמה על שירות צבאי משמעותי ותכננה להיות לוחמת. ביום 27.11.2019 התגייסה לצה"ל ושובצה בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. החטיבה מבצעת בשגרה פעילויות ביטחון שוטף, ובמקרי חירום פועלת באתרי הרס.
מיום גיוסה עברה אור כמה הכשרות כדי להיות לוחמת, ולאורך השירות שילבה בין פעילות הדרכה לפעילות מבצעית. עברה טירונות קרבית שנמשכה שבעה חודשים, ובסיומה קיבלה את הכומתה הכתומה של פיקוד העורף. ארבעה חודשים לאחר מכן סיימה קורס מ"כים (מפקדי כיתות) ושירתה בתפקיד מ"כית טירונים במשך שבעה חודשים.
בהמשך יצאה לקורס קצינים שנמשך ארבעה חודשים בבה"ד 1 (בסיס הדרכה), ולאחר מכן ארבעה חודשי השלמה בבסיס פיקוד העורף ברמלה, וסיימה אותו בהצטיינות.
במשך שנה וארבעה חודשים שירתה כמפקדת מחלקה בפלוגת "תבל" של גדוד "תבור" (894), אחד מארבעת הגדודים בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. במסגרת תפקידה השתתפה בעשרות מעצרים וסיורי גבולות בגזרת יהודה ושומרון. סיפרה על כך אימה: "בזמן שאור הייתה בגדוד, היא שירתה תקופה ארוכה בחברון, בחווארה, ודאגנו לה מאוד. רציתי שבהמשך השירות תשרת בתפקיד הדרכה, ותעביר לטירונים את כל הידע שלה".
ביולי 2023 קודמה אור לתפקיד סגנית מפקד פלוגת טירונים בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של פיקוד העורף, הממוקם בזיקים, על גבול רצועת עזה. היא נהנתה מהתפקיד, אהבה את החיילים ודאגה לכל אחד ואחד מהם.
במהלך השירות הצבאי הייתה בזוגיות אוהבת עם רז.
השיר האהוב על אור היה "עיר מקלט" של הזמר שילֹה בן סעדון, ובכל פעם שהאזינה לו התרגשה עד דמעות. השיר מספר על זוגיות המהווה מקום מבטחים, ואלה חלק ממילותיו: "תמיד את מטיילת לי רחוק מדי, / עזבי את מה שאת עושה ותתקרבי אליי היום. // דברים יפים באים לאט, / תמיד אהיה לך עיר מקלט".
בזמן שנותר לה עד סיום שירות הקבע שאפה אור להמשיך במסלול הצבאי ולהיות מפקדת פלוגת טירונים בבא"ח. אחרי השחרור מצה"ל תכננה טיול ברחבי העולם, ובעיקר רצתה לבקר ביפן. היעד הבא היה ללמוד רפואה באוניברסיטה, ולחבריה סיפרה על חלומה להיות רופאת ילדים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עשרות מחבלי חמאס חדרו באותו בוקר לאזור בסיס זיקים דרך פרצות בגדר המערכת ודרך הים, באמצעות סירות שהגיעו לחוף זיקים. בבסיס שהו אז תשעים טירונים שהתגייסו בסך הכול חודש וחצי קודם לכן, ארבעה-עשר חברי סגל, ובהם אור, וכמו כן כמה אזרחים, בני משפחה שהתארחו בבסיס לרגל חג שמחת תורה.
עם האזעקות הראשונות התפנו הטירונים והאזרחים שבבסיס למרחב המוגן. כעבור שעה, ב-7:31, כשהתקרבו אל הבסיס עשרות מחבלים, החליטו אור ושאר חברי הסגל לתפוס את מקומם של הטירונים שנותרו בעמדות השמירה, ושלחו גם אותם למרחב המוגן. כשהם חמושים ברובי אם-16 בלבד איישו חברי הסגל את העמדות הקדמיות בבסיס, והתכוננו להדוף את המחבלים שניסו לחדור אליו משלושה כיוונים כשבידיהם רובים, רימוני רסס ורקטות אר-פי-ג'י. בקרב גבורה שנמשך כחמישים דקות חיסלו הלוחמים עשרות מחבלים, והצליחו להדוף אותם משערי הבסיס. בלחימה נחושה ובאומץ לב עילאי הצילו אור וחבריה את חייהם של תשעים טירונים וכשלושים אזרחים, בהם אלה שנמלטו מחוף זיקים ומצאו בבסיס מחסה, ומנעו מהמחבלים להתקדם לעבר ערים וקיבוצים באזור.
בקרב העיקש שניהלו בבסיס נפצע אחד מאנשי הסגל, ואור החליטה ביוזמתה לפנותו תחת אש. היא הורתה לאחד מחבריה לפתוח באש כבדה כדי לחפות עליה, ומיהרה אל הפצוע. במהלך החילוץ הנועז נורתה על ידי צלף ונהרגה במקום. יחד איתה נהרגו בקרב על הגנת הבסיס שישה חברי סגל וטירון.
סגן אור מוזס נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותירה הורים, אחות ואח.בתם הבכורה של יוכי וישראל. נולדה ביום כ"ד בניסן תשס"א (17.4.2001) באשדוד. אחות לסתיו והראל.
אור גדלה והתחנכה באשדוד. ילדה אהובה, מאירת פנים וטובת לב, שהפיצה אור בכל מקום שהייתה בו, והותירה חותם בכל מי שהכירה. הקסימה רבים בחיוכה הרחב, בעיניה הבורקות, באכפתיות שאפיינה אותה ובתשומת הלב שהעניקה לסובבים אותה. חכמה, אמיצה, חדורת מטרה ובעלת כושר מנהיגות.
אהבה לבלות בים, שמרה על כושר גופני, ונהנתה לרוץ למרחקים ארוכים. בילתה את זמנה הפנוי עם שלושה חברי ילדות, כפי שסיפר אחד מהם: "היא תמיד גיבשה אותנו והחליטה החלטות שאנחנו הגברים לא החלטנו, לאן הולכים, מה עושים, ואנחנו אחריה, ממש כמו החלילן מהמלין".
בשנות לימודיה בתיכון מקיף ג' באשדוד בלטה בהישגיה המרשימים, ואף עזרה בלימודים לתלמידים אחרים. סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.
מגיל צעיר חלמה על שירות צבאי משמעותי ותכננה להיות לוחמת. ביום 27.11.2019 התגייסה לצה"ל ושובצה בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. החטיבה מבצעת בשגרה פעילויות ביטחון שוטף, ובמקרי חירום פועלת באתרי הרס.
מיום גיוסה עברה אור כמה הכשרות כדי להיות לוחמת, ולאורך השירות שילבה בין פעילות הדרכה לפעילות מבצעית. עברה טירונות קרבית שנמשכה שבעה חודשים, ובסיומה קיבלה את הכומתה הכתומה של פיקוד העורף. ארבעה חודשים לאחר מכן סיימה קורס מ"כים (מפקדי כיתות) ושירתה בתפקיד מ"כית טירונים במשך שבעה חודשים.
בהמשך יצאה לקורס קצינים שנמשך ארבעה חודשים בבה"ד 1 (בסיס הדרכה), ולאחר מכן ארבעה חודשי השלמה בבסיס פיקוד העורף ברמלה, וסיימה אותו בהצטיינות.
במשך שנה וארבעה חודשים שירתה כמפקדת מחלקה בפלוגת "תבל" של גדוד "תבור" (894), אחד מארבעת הגדודים בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. במסגרת תפקידה השתתפה בעשרות מעצרים וסיורי גבולות בגזרת יהודה ושומרון. סיפרה על כך אימה: "בזמן שאור הייתה בגדוד, היא שירתה תקופה ארוכה בחברון, בחווארה, ודאגנו לה מאוד. רציתי שבהמשך השירות תשרת בתפקיד הדרכה, ותעביר לטירונים את כל הידע שלה".
ביולי 2023 קודמה אור לתפקיד סגנית מפקד פלוגת טירונים בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של פיקוד העורף, הממוקם בזיקים, על גבול רצועת עזה. היא נהנתה מהתפקיד, אהבה את החיילים ודאגה לכל אחד ואחד מהם.
במהלך השירות הצבאי הייתה בזוגיות אוהבת עם רז.
השיר האהוב על אור היה "עיר מקלט" של הזמר שילֹה בן סעדון, ובכל פעם שהאזינה לו התרגשה עד דמעות. השיר מספר על זוגיות המהווה מקום מבטחים, ואלה חלק ממילותיו: "תמיד את מטיילת לי רחוק מדי, / עזבי את מה שאת עושה ותתקרבי אליי היום. // דברים יפים באים לאט, / תמיד אהיה לך עיר מקלט".
בזמן שנותר לה עד סיום שירות הקבע שאפה אור להמשיך במסלול הצבאי ולהיות מפקדת פלוגת טירונים בבא"ח. אחרי השחרור מצה"ל תכננה טיול ברחבי העולם, ובעיקר רצתה לבקר ביפן. היעד הבא היה ללמוד רפואה באוניברסיטה, ולחבריה סיפרה על חלומה להיות רופאת ילדים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עשרות מחבלי חמאס חדרו באותו בוקר לאזור בסיס זיקים דרך פרצות בגדר המערכת ודרך הים, באמצעות סירות שהגיעו לחוף זיקים. בבסיס שהו אז תשעים טירונים שהתגייסו בסך הכול חודש וחצי קודם לכן, ארבעה-עשר חברי סגל, ובהם אור, וכמו כן כמה אזרחים, בני משפחה שהתארחו בבסיס לרגל חג שמחת תורה.
עם האזעקות הראשונות התפנו הטירונים והאזרחים שבבסיס למרחב המוגן. כעבור שעה, ב-7:31, כשהתקרבו אל הבסיס עשרות מחבלים, החליטו אור ושאר חברי הסגל לתפוס את מקומם של הטירונים שנותרו בעמדות השמירה, ושלחו גם אותם למרחב המוגן. כשהם חמושים ברובי אם-16 בלבד איישו חברי הסגל את העמדות הקדמיות בבסיס, והתכוננו להדוף את המחבלים שניסו לחדור אליו משלושה כיוונים כשבידיהם רובים, רימוני רסס ורקטות אר-פי-ג'י. בקרב גבורה שנמשך כחמישים דקות חיסלו הלוחמים עשרות מחבלים, והצליחו להדוף אותם משערי הבסיס. בלחימה נחושה ובאומץ לב עילאי הצילו אור וחבריה את חייהם של תשעים טירונים וכשלושים אזרחים, בהם אלה שנמלטו מחוף זיקים ומצאו בבסיס מחסה, ומנעו מהמחבלים להתקדם לעבר ערים וקיבוצים באזור.
בקרב העיקש שניהלו בבסיס נפצע אחד מאנשי הסגל, ואור החליטה ביוזמתה לפנותו תחת אש. היא הורתה לאחד מחבריה לפתוח באש כבדה כדי לחפות עליה, ומיהרה אל הפצוע. במהלך החילוץ הנועז נורתה על ידי צלף ונהרגה במקום. יחד איתה נהרגו בקרב על הגנת הבסיס שישה חברי סגל וטירון.
סגן אור מוזס נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותירה הורים, אחות ואח.
טורק לחמג׳ון
רועי וויזר ז"ל
מנה אהובה: שווארמה כבש
מידע על המסעדה:
מסעדה מזרח־תיכונית
כתובת: נחלת בנימין 77, תל אביב-יפו
טלפון:
- 03-5661661 (טלפון ראשי)
- 053-9439555 (קו מקשר/וירטואלי)
שעות פעילות:
- ראשון–חמישי: 10:00–20:00
- שישי: 10:00 עד כ־שעה וחצי לפני כניסת שבת
פרטים נוספים:
- רשת וותיקה (מעל 30 שנה), מראשונות שהביאו את לחמג׳ון וטורק של שווארמה לתל אביב
בנם של נעמי וישראל. נולד ביום כ"ב בסיוון תשס"ב (2.6.2002) בירושלים. אח לשני ונדב.
רועי חיים גדל בבית שמש, ובהיותו בן שלוש עברה משפחתו ליישוב אפרת בגוש עציון. היה ילד אינטליגנטי, דעתן ובעל חשיבה מקורית, פעלתן ומלא שמחת חיים. תמיד רץ, טיפס וקפץ ללא פחד, בדק גבולות והמשיך הלאה להרפתקה הבאה. בלט בחוש ההומור שלו ובחיוך הרחב שהיה נסוך על פניו, בכל מצב. נהג לומר, "החיים הרבה יותר קלים כשפשוט מחייכים".
"היה כיף גדול לגדל את רועי", ציין אביו. "ילד לא צפוי, עם הברקות, שכל פעם הפתיע מחדש". למשל, באחד הימים לקראת חגי תשרי החליט למכור את ארבעת המינים. מייד נכנס לעובי הקורה, הכין רשימת קונים, שיווק את הסחורה וניהל עסק משלו.
ילד ונער אהוב מאוד, שניכר בטוב ליבו, ברצון לעזור לאחרים ולדאוג להם. פעל על פי עקרונות צדק ומוסר, חמל על מי שנמצא בשולי החברה, קירב אותו למרכז והגן עליו. סיפרה אימו: "פעם התקשרו אליי מבית הספר ואמרו שרועי היכה את אחד הילדים והוא ייענש על כך. אמרתי לו, 'לא ככה חינכתי אותך...' והוא ענה: 'ילד מכיתה ה' הרביץ לילד מכיתה ב', אז באתי להגן עליו'". רועי היה שלם עם תגובתו, שעלתה בקנה אחד עם ערכיו, גם אם שילם על כך מחיר ונענש.
חבריו הרבים של רועי סיפרו על היותו חבר אמת, כזה שמייעץ בכל נושא, מקשיב ותומך, ותמיד מצחיק את כולם. היה חלק מקבוצת חברים, שבמשך שנים נפגשו בכל יום שישי בצוהריים לאכול חומוס, ובערב נפגשו בשנית. זו הייתה חברות שהתבססה על נאמנות ללא סייג וקבלה ללא תנאים, ללא שיפוטיות. כמו כן היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא".
אהב מאוד לעסוק בפעילות ספורטיבית. בגיל צעיר הביע רצון להשתתף בחוג כדורגל, התמיד בכך שנים רבות והצטיין כשחקן. כשפתחו במקום מגוריו חוג פוטבול, נרשם אליו והשקיע באימונים עד ששיחק ברמה גבוהה. אהב לא פחות לצפות במשחקים: היה אוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" בכדורגל, וכמו כן אהד את קבוצת הפוטבול האמריקאית "וושינגטון קומנדרס" ונהג לחבוש כובע מצחייה עם סמל הקבוצה.
ההישגיות שלו באה לידי ביטוי גם בלימודיו בתיכון התורני "דרך אבות" ביישוב אפרת. למד שלושה מקצועות מורחבים, חוק ומשפט, מתמטיקה וערבית, ונבחן בהם בבחינות הבגרות ברמה של חמש יחידות. היה תלמיד מצוין, אבל כזה שלומד בהפסקות, חמש דקות לפני המבחן, סיפרה אימו בחיוך.
עם סיום לימודיו החליט לשרת שירות משמעותי ביחידה קרבית, ושאף להגיע לחטיבת "גולני", שבה שירת אביו בגדוד 51. כדי להכין את עצמו לשירות נרשם למכינה הקדם-צבאית "עֹצם" ("עצמונה"), המתאפיינת בצביון דתי-לאומי ושוכנת במושב נווה בנגב. במכינה העמיק באהבת הארץ והעם, למד הלכה וגמרא, הכיר חברים חדשים והכשיר את עצמו כלוחם בהיבט הפיזי – שיפור הכושר הגופני, ריצות וניווטים. ניכר כי האימונים, השיחות והלימודים במכינה חישלו אותו, והוא הגיע לצבא מוכן מנטלית ופיזית.
ביום 18.8.2021 התגייס לצה"ל, ושירת בגדוד 13 של חטיבת "גולני". במהלך טירונות שנמשכה ארבעה חודשים התמודד עם המעבר לסביבה חדשה, ואחרי זמן קצר מצא את מקומו והפך למפקד חוליה. כתב עליו ניר, חברו מהטירונות: "הוא היה הכי חכם, הכי מצחיק וחסר בושה, ובן אדם אמיתי". בסיום הטירונות המשיך לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), ובסיומו הפך למדריך בקורס.
בשנה השנייה לשירותו החליט לחזור לגדוד 13 בתפקיד סמל מחלקה בפחת"ק – פלוגת חשיפה-תקיפה, המצוידת באמצעי לחימה מתקדמים ומסייעת לכוחות הלוחמים. "סמל מחלקה היה ג'וב החלומות שלו", סיפר אביו. "זה כמו להיות אבא ואימא של החיילים". רועי התייחס לתפקיד ברצינות, ונתן את כל כולו לחייליו: לימד אותם כל מה שידע, ניהל איתם שיחות נפש, פתר בעיות אישיות, עשה ביקורי בית ודאג לכל מחסורם. סיפר עליו חברו: "הוא היה הלב של המחלקה, אבל גם ידע להיות מפקד קשוח. הוא היה ערבוב של הכול: רצינות, צחוק, כריזמה. בקיצור, הוא היה וייזר". החיילים הכירו לו תודה על יחסו החם, על ההשקעה והמסירות, ואהבו אותו ללא סייג.
ביולי 2023 עבר עם הפלוגה לקו עזה והוצב במוצב "ארז" בגבול עזה. בינואר 2024 אמור היה לצאת לחופשת שחרור, וכבר החל לתכנן טיול לחו"ל עם חבריו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת שהה רועי במוצב "ארז". כשהחלה המתקפה והתקבלו דיווחים על חדירת מחבלים, הוא חילק את הלוחמים לעמדות, והורה לאנשי המפקדה להגיע לחדר הביטחון. מתוך העמדה שתפס, הבחין שהדרך לחדר הביטחון נמצאת בטווח הירי של המחבלים, ולא מתאפשר מעבר לשם. הוא הסביר לקצין על כוונתו לצאת לאיגוף כדי להסיט את האש לכיוון אחר, וביקש מתנדבים שיתלוו אליו. שלושה חיילים יצאו איתו, וארבעתם חברו ללוחמים נוספים. במשך למעלה משעה ניהלו קרב עיקש מול עשרות מחבלים, והרגו רבים מהם, ובכך אפשרו לחיילים אחרים להגיע בבטחה למרחב המוגן. כאשר התחמושת שלהם הלכה ואזלה, החליטו הלוחמים להתקדם אל חדר הביטחון. רועי, שהוביל את הכוח, נתקל במארב מחבלים ונהרג. בזכות התושייה והחשיבה הטקטית שלו, ניצלו חייהם של שנים-עשר לוחמים שתפסו מחסה. בקרב הגבורה שניהל עם חבריו לפלוגה נבלמה תנועת המחבלים צפונה.
סמל ראשון רועי חיים וייזר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר הורים, אחות ואח.
גורמה 26
טל פשבילסקי ז"ל
מנה אהובה: המבורגר בלי גבינה ובלי עגבניות מושחת עד כמה שאפשר
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: רחוב מקווה ישראל 26, תל אביב-יפו
טלפון: 03-6005109
שעות פעילות:
- ראשון‑חמישי: 12:00–16:00 (עסקיות), 16:00–18:00 (Happy Hour), 18:00–00:00 (קוקטיילים/ערב)
- חמישי: פתוח עד 01:00
- שישי–שבת: פעילות גם בערבים ועד 01:00
פרטים נוספים:
- נוסדה בשנת 2014 על ידי מרים בן הרוש, שעלתה מצרפת והביאה מהמטבח הצרפתי לוקאלי ואותנטי של המבורגרים
זהו סיפורו של רס"ן טל פשבילסקי-שאולוב ז"ל.
טל גדל והתחנך בעיר אשדוד, ותמיד היה מצחיק וחברותי, אהוב בקרב חבריו, איש שיחה שהסתדר בכל מקום אליו הגיע. טל אהב לגלוש בסנובורד, לצאת עם חברים ולבלות. הוא אהב את החיים, חגג אותם וניצל כל רגע.
טל תמיד חלם להיות ביחידה קרבית והתאמן בכושר קרבי לקראת הצבא כדי להיות הכי טוב.
טל התגייס לסיירת גבעתי במרץ 19, היה מוביל ובולט בצוות שלו וסיים טירונות בהצטיינות. הוא יצא לקורס מ"כים ומשם החליט לצאת לקורס קצינים, אותו סיים בהצלחה ושובץ כמפק"צ מסלול ביחידה. משם, חזר לבה"ד 1 והיה מפק"צ בשני מחזורים בגדוד גפן. טל המשיך את דרכו כמפקד וחזר ליחידה כסמ"פ לוחמים של הפלס"ר. טל הצטיין בכל מקום בו היה ותמיד שאף להיות הכי טוב.
טל האמין שהוא יכול להמשיך ולהשפיע על עוד אנשים. בתור מפקד, לטל היה חשוב להיות קודם כל בן אדם ולהכיר כל חייל. תמיד דיבר איתם בגובה עיניים, היה לו חשוב לשמור על החיילים ולהפוך אותם למקצועיים ביותר, לכן החליט שהוא רוצה לההמשיך בצבא ולהיות מ"פ.
הוא יצא לקורס מ"פים בסוף יולי 23 והיה אמור לסיים אותו בתחילת נובמבר, לצאת לחל"ת ולטוס לדרום אמריקה עם בת זוגו לשלושה חודשים לפני שימשיך את הקריירה הצבאית, כשעל פי התכנון יחזור מהטיול לתפקיד מ"פ בהכשרת מסלול של סיירת גבעתי.
ב-7/10 טל היה בבית וכשהבין מה קורה במדינה, קפץ ליחידה למרות שהיה תחת קורס מ"פים, וחבר לסמג"ד. כך גם המשיך ללחימה בעזה כאשר חבר למ"פ פלס"ר והיה צמוד אליו ארבעה חודשים. לאחר מכן התחיל את תפקידו כמ"פ בעצמו, דבר אשר חלם עליו כל תקופת הלחימה בעזה.
בסוף חודש מאי האחרון, הפלוגה של טל נכנסה לעזה בהובלתו, ולאחר 4 ימי לחימה, יצאו לכמה ימי התרעננות בבית. בימים אלה, טל הספיק להיות בחתונה של מפקד בית הספר של הסיירת ובחינה של אחות של בת זוגו. רגע לפני שנכנס לעזה פעם נוספת, טל עבר בבית לומר שלום למשפחתו. לאחר שלושה ימים של לחימה, טל נפל בקריסת מבנה ממולכד ברפיח ב-10 ביוני. בן 24 בנופלו.
יום לפני המקרה סוכם שטל ימונה לתפקיד מ"פ פלס"ר, תפקיד שחלם עליו.
במהלך המלחמה טל כתב יומן ובו פרק את התחושות והרגשות שלו, כתב סיפורים וחוויות שחווה במלחמה.
באחד מהפרקים ביומנו, כתב כך:
"כוכבית קטנה לסוף היום. אם אני נופל בקרב. עם כל הצער אני שלם. אין זכות גדולה יותר ליהודי מלהילחם בגופו על הגנת הארץ. שתדעו שאני מתתי בלב שלם וסיפוק אדיר."
הגראז׳
עמית באכרי ז"ל
מנה אהובה: באקט של קילו מטוגנים
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: ראול ולנברג 24, רמת החייל
טלפון: 03-6499600
שעות פעילות:
- ראשון-רביעי: 12:00-01:30
- חמישי: 12:00-03:00
- שישי: 12:00-04:00
- שבת: 12:00-02:00
פרטים נוספים:
הגראז׳ הוא מטבח אמריקאי עדכני שפתוח עבורכם עד השעות הקטנות של הלילה.
חווית הגראז׳ היא בהשראת מאפיונרים מפורסמים מהעולם החל מעיצוב המסעדות ועד לתפריט ההמבורגרים הייחודי שלנו העשויים מארבע תערובות בשר סודיות ואיכותיות בייצור עצמי.
זהו סיפורו של סמ"ר עמית באכרי ז"ל.
עמית היה ילד מלא בטוב, שאהב את החיים וניצל כל רגע. הוא השיג את כל המטרות שלו והכל בענווה ודרך ארץ. אחד שעוזר ושם לב לכולם, אוהב לארח והדלת שלו תמיד פתוחה.
עמית רצה יותר מהכל להיות לוחם והתאמן במהלך התיכון, אך בגלל הפרופיל הרפואי זה לא התאפשר ועמית החליט ללכת ללימודי עתודה, וכשהרגיש שלא מיצה את עצמו ביקש להתגייס. עמית קיבל שיבוץ לתקפיד חוקר צבאי.
ב-7/10 עמית היה בביתו במושב יושיביה שבדרום, ויחד עם משפחתו הכניס לביתו ניצולים מהנובה שברחו והגיעו למושב. עמית עצמו איבד חברים קרובים בטבח, ובעקבות אותו יום החליט שהוא רוצה להילחם במלחמה.
לאחר וועדות רפואיות, המון טפסים ובלאגן הוא הצליח להגשים את המטרה שלו ולהגיע לחטיבת גבעתי, גדוד שקד והיה גאה בזכות להיות לוחם. עמית נכנס ללחימה בעזה עם חבריו.
ב-18/8 עמית נפצע ברפיח מרסיסים של ירי RPG, אך גם זה לא עצר אותו, הוא התעקש לחזור להילחם. ב-17/09 עמית נפל ברפיח בפיצוץ אמל״ח.
עמית היה אדם שכולו לב טוב, עקשן, שלא ויתר ועושה הכל בחיוך. נפל למען המדינה שלנו ולמעננו.
Kaful
מנה אהובה: ג'נג'י טהרני עם פרנה
מידע על המסעדה:
מסעדה ים־תיכונית
כתובת: רחוב אבן גבירול 26, תל אביב
טלפון: 03-1234567
שעות פעילות:
-ראשון–חמישי: 12:00–23:00
-שישי: 12:00–15:30
-מוצ״ש: חצי שעה אחרי צאת שבת עד חצות
פרטים נוספים:
Kaful היא מסעדה חדשה ומרגשת בלב תל אביב שמביאה טעמים מהמטבח הים־תיכוני עם טוויסט עדכני ומפתיע. התפריט כולל מנות יצירתיות, חומרי גלם טריים מהשוק, ושילובים נועזים של תבלינים וטעמים. המקום מעוצב באווירה חמה ועכשווית, עם שירות אישי ובר קוקטיילים עשיר.
דותן שמעון ז"ל
דותן נולד וגדל באלעזר. הוא היה הקטן במשפחה, אח של גיא ונופר. כשדותן היה בן עשר, נופר נהרגה בתאונת דרכים בצומת אלעזר – טרגדיה שהשאירה חותם עמוק בבית. מאז, גיא ודותן הפכו לחברים הכי טובים בעולם – כמו אחים לנשמה.
כשהתבגר, גילה דותן את הגיטרה, ומיד נוצר קסם. היה משהו בנגינה שלו – שובה לב, רגיש, מלא נשמה. כמו באופי שלו – הוא תמיד היה מוקף חברים, ותמיד נתן לכל אחד ואחת את ההרגשה שהוא “החבר הכי טוב שלך”, שהוא כאן בשבילך, תמיד.
דותן הדריך בבני עקיבא – סניף דגן תמר – וכל שבת הלך ברגל, 40 דקות, כדי להעביר פעולה לילדים. לא משנה מזג האוויר, לא משנה העייפות – הוא פשוט בא. זה היה הוא.
אחרי סיום הלימודים עשה שנת שירות ב”אחוזת שרה”, בית לילדים עם מוגבלויות. ואי אפשר לתאר את מה שהוא היה בשבילם שם – הם לא רק אהבו אותו – הם העריצו אותו. באמת, הכי בכנות – העריצו.
בהמשך הלך בעקבות אבא שלו, התגייס לגבעתי – פלוגת שקד. עשה קורס פרמדיקים, קורס מ”כים – והצטיין בהכל. באמת, הוא היה כל כך טוב, שאפילו כשהתחילה המלחמה והוא נכנס שוב ושוב לעזה – לא פחדנו. היינו רגועים. זה דותן. הוא תמיד שורד.
ואז… הייתה הפציעה. באחת הכניסות שלו לעזה, שמענו שהוא נפצע. אח שלי איתי – שהיה החבר הכי טוב שלו בעולם – פשוט לא קלט את זה. ישב בשולחן שבת, צחק ואמר:
“הנקניק הזה? מה כבר יקרה לו? בטח ירה על זכוכית”.
וזה באמת מה שקרה. שבוע אחר כך גילינו שדותן ירה על זכוכית ונפצע. הוא היה כזה – אפילו כשנפצע, זה היה עם חיוך.
בשבת האחרונה של דותן, כל החבורה שלו באלעזר התאספה אצלנו בבית. הם שיחקו פוקר, שתו קפה קר, צחקו.
ובאיזה רגע הזוי – נשארנו רק אני, דותן ועוד חבר שלו, והם התחילו לדבר על סטיקרים, על מה כל אחד ירצה שיהיה כתוב עליו. בלי לחשוב פעמיים, דותן שלף את המשפט שלו:
“אל תהיה מזלג בעולם של מרק.”
וזהו. זה דותן.
בית תאילנדי
עומרי תמריז"ל
מידע על המסעדה:
מטבח תאילנדי
כתובת: בוגרשוב 8, תל אביב
טלפון: 03-5178568
שעות פעילות:
- כל השבוע: 12:00-17:00, 18:00-23:00
פרטים נוספים:
- נוסדה ב‑1996 ע”י יריב ולק סונן, והיא מסעדת התאילנדית הוותיקה והנחשבת ביותר בארץ
- משתמשים במצרכים טריים: חלב קוקוס נסחט במקום, ירקות אורגניים, וקארי הכנה בעבודת יד מהצפון
- בתפריט מנות אותנטיות כמו מו יאנג (ברוסט בשר לבן קריספי), וטוט מאן גונג (לביבות שרימפס), ועוד מגוון מנות ייחודיות ועמוקות בטעם
- מציעה גם חדר פרטי נסתר לארוחות פרטיות או קבוצתיות קטנות
מנה אהובה: קארי אדום
עומרי תמרי ז"ל, בן אלעד ושרון, האח הבכור לעמית וענבר ובן זוגה של ליה – נולד ביום 19.5.2005 וגדל במזכרת בתיה.
המשפט אשר מיטיב לתאר את דמותו: "אמור מעט ועשה הרבה."
כך ספד לו חברו עומר, במשפט שמסכם אותו במדויק: "איך אפשר לתאר במילים אדם שעשה הכול – בלי מילים?"
עומרי גדל והתחנך על ערכים. הוריו מספרים כי ערכים אלו היו נר לרגליו והובילו את דרכו בכל תחום בחייו. עוד בילדותו הרבה לשהות מחוץ לבית, כשהוא עוסק בטיולים, בבילוי עם חברים, במשחקי כדורסל ובהתנדבות – תמיד פעיל, תמיד יוזם.
הוא היה תלמיד מצטיין, עצמאי, חברותי, נכון תמיד לעזור לזולת ובעל מודעות גבוהה לעצמו ולאחרים. ידע לבקש סליחה כשצריך, לא ויתר לעצמו לעולם ושאף תמיד לטוב ביותר. הייתה לו השפעה חיובית עמוקה על כל סובביו – בכל זמן ובכל מקום.
אהבתו הגדולה הייתה למזכרת בתיה. אמו מספרת כי כשבגר, שיתף אותה בצערו על כך שלא נולד ביישוב, אלא עבר אליו בכיתה ג'.
עומרי למד בבית הספר "קשת" המקומי, ומאז הפך לחלק בלתי נפרד מקבוצת חברים מגובשת. יחד שיחקו בקבוצת הכדורסל "הפועל מזכרת בתיה" והיו בלתי נפרדים. הם הציבו לעצמם אתגרים קבוצתיים ואחד מהם, "אתגר הסוכר" בגיל 14, סימל את כוח הרצון האדיר של עומרי: בעוד כל חבריו נשברו, הוא המשיך להימנע לחלוטין ממאכלים מתוקים – עד יומו האחרון.
עמית, אחיו הצעיר, מספר כי עומרי היה האח הבכור המושלם – דואג, אוהב, שילב אותו בחבורת חבריו כאילו היה אחד מהם.
לעומרי הייתה בת זוג – ליה – וביניהם נרקמה חברות נפש עמוקה ומרגשת.
כל שבת הייתה עבורו מיזם – הוא קבע לעצמו סדר יום עמוס, עמד בו ובסופו ישב לבחון את עצמו: מה עשה טוב ואיך יוכל להשתפר בפעם הבאה.
אמו משתפת: "לא היה מצב שביקשתי ממנו משהו והוא לא ראה בזה זכות. הוא תמיד התנדב, תמיד עזר, תמיד ראה את האחר."
עומרי שאף גבוה – בכל מובן: פיזי, מנטלי ושכלי. הצטיין בלימודים, למד חמש יחידות מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה ומדעי המוח במכון וייצמן, ואף זכה לתעודת הצטיינות מטעם משרד החינוך.
במסגרת מחויבותו האישית התנדב בפרויקט "פאראטרק" – כלי שטח לילדים עם מוגבלויות – וכן במרכז הקיימות המקומי.
בכיתה י"א החל להתכונן לשירות הצבאי והצטרף לקבוצת הכושר הקרבי "אקספרט". גם שם בלט בשאיפתו למצוינות ,אך לצערו נידחו לו שני ימי גיבוש על ידי הצבא.
עם סיום הלימודים יצא לשנת שירות ב"מרכז תלמים" שבקיבוץ מגל. אך באמצע השנה גויס לגיוס חירום עקב פרוץ המלחמה.
בגיבוש השלישי חלה ולא הצליח להיבחן כשורה. הוא שובץ תחילה להנדסה קרבית, אך סירב. בסופו של דבר שובץ לחטיבת גולני, גדוד 51.
תחילה התאכזב מהשיבוץ, אך במהרה בלט גם שם. חבריו מספרים שתמיד היה ראשון בבחנים, ומעל הכול – אדם רגיש, אכפתי, כזה שרואה את הזולת.
במהלך תורנות הגנת מחנה, כאשר אחד החיילים סירב להתעורר לשמירה, עומרי, ברוגע ובשקט, החליף אותו – בלי כעס, בלי טרוניה.
גם במסעות הקשים, היה פונה לאחור לבדוק מי מתקשה ודוחף אותו קדימה, בגופו וברוחו.
הוריו מספרים כי לו חייו לא נקטעו, ודאי היה ממשיך בקריירה צבאית או פונה ללימודי רפואה או וטרינריה.
עומרי עמד לצאת לקורס מפקדים (מ"כים) מוקדם, אך חודש לפני סיום ההכשרה וטרם קבלת הכומתה – התרחש האסון הבלתי נתפס.
ביום 13.10.2024, חזרה פלוגתו מיום התנדבות בבית הגלגלים ברעננה ונכנסה לחדר האוכל לארוחת ערב.
לפתע שוגר כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) מלבנון שפגע בפלוגה. רסיסים פגעו בעומרי ובחבריו.
עומרי פונה במסוק לבית החולים – שם נאבקו על חייו. אך בצער רב נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.
עומרי – האיש שהיה מלא חיים – הלך לעולמו ללא רוח חיים.
באותו רגע הייתה אימו בבית, כאשר קיבלה שיחת טלפון מליה, בת זוגו, שבישרה לה כי כטב"ם נפל בבסיס בו שירת.
אמו מספרת כי באותו הרגע היא ידעה בליבה, שבנה איננו עוד.
אביו ואחיו מיהרו לבית החולים רמב"ם ושם קיבלו את הבשורה הקשה מכל.
הוריו אומרים:
"העולם איבד את עומרי ואיננו יודע כמה הפסיד. הוא השפיע לטובה על כל מי שסבב אותו. הוא היה כולו טוב."
עומרי, לעולם תישאר בליבנו – הבן, הנכד, האח הבכור, בן הזוג והחבר שכל אחד היה רוצה.
תמיד היית שם בשביל כולנו. היית טוב מדי לעולם הזה.
היית – ותישאר לעד.
מסקל
אריאל אוחנה ז"ל
מידע על המסעדה:
מסעדה מקסיקנית
כתובת: חיים ויטאל 2, פלורנטין, תל אביב-יפו
טלפון: 03-5187925
שעות פעילות:
- ראשון–חמישי: 17:00–24:00
Happy Hour 17:00–19:00 – 25% הנחה על אוכל ושתייה
- שישי: 17:00–24:00
- שבת: 17:00–24:00
פרטים נוספים:
- מגוון עשיר של מעל 30 סוגי טקילה ומשקאות מקסיקניים קלאסיים
- תפריט אוכל אותנטי הכולל טורטיות, טאקו ונאצ’וס
- מחירים סבירים | דירוג 8.9/10 (למעלה מ-3,195 ביקורות באתר איזי)
- אווירה אותנטית, ישיבה בחוץ, אזור ללא עישון, מקום רומנטי
- פתוח בשבת
מנה אהובה: טירדיטו פרואני
תאריך לידה: י’ בסיוון תשס”ד (30.5.2004)
תאריך פטירה: כ”ג בתשרי תשפ”ד (8.10.2023)
גיל בנפלו: 19
סיפור חיים אישי
אריאל נולד במושב תלמי יחיאל וגדל בקיבוץ רבדים, לאחר שעבר עם משפחתו כשהיה בן שנה. כבר מילדותו התבלט בשמחת החיים, בחיוך הרחב ובאהבתו לטבע, לבני אדם ולחוויות הקטנות שבחיים. הוא היה ילד חייכן ונוח, שהסתגל בקלות לכל שינוי והתנסה בדברים חדשים – אפילו בטעמים במזון, כשהתנסה בזחילה אל סלסילת הבצלים והשומים לנגוס בהם.
לצד התכונות החברתיות והחינוכיות, אריאל ניחן בכישרון קולינרי. אהבתו לאוכל ולבישול הייתה גדולה – הוא נהנה לבשל מטעמים ביצירתיות ולשלב בין מטבחים וסגנונות שונים. בין המאכלים שהכין נמצאו מאכלי עדות, כריכים מושקעים, שיפודי שווארמה ומנות מהמטבח האיטלקי. לא רק שהייתה לו יכולת להפתיע את הסובבים אותו ביצירות קולינריות, הוא גם עבד במסעדות שונות בקיבוץ ומחוצה לו, מה שתרם לעיצוב הטעם והניסיון שלו בתחום.
אריאל למד בבית הספר היסודי “האלה” בקיבוץ כפר מנחם, והמשיך לתיכון “צפית”, במגמת מדעי הסביבה ותיאטרון. הוא ניחן בביטחון עצמי, כריזמה טבעית ומנהיגות שקטה, והיו עליו מחמאות רבות מצד מוריו וחבריו – הם תיארו אותו כ”חבר אמפתי”, “הלב של החבורה” ו”מנהיג שמביא אור לכל מקום”.
במהלך השנים התבלט גם בתחום הספורט: שיחק כדורסל בקבוצת “שועלי צפית” עד ששימש כקפטן, לצד פעילות בספורט כגון כדורגל, קפוארה, טניס, רכיבה על אופניים ורכיבה על סוסים. בנוסף, אריאל עסק בשחמט ובקרמיקה, והיה מעורב ביוזמות חברתיות שונות כגון “השומר הצעיר” והחינוך החברתי בקיבוץ רבדים.
סיפור הגבורה
אריאל התגייס לצה”ל ב-11.8.2022 ושירת כלוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. הוא הוכשר לתפקיד “נגביסט” ושירת בצוות האיתור והתקיפה (את”ק), כאשר חבריו כינו אותו “אוחנה הגדול”.
בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, בזמן מתקפת פתע של ארגון הטרור חמאס, התייצב אריאל יחד עם חבריו בבסיס נבי מוסא. בעקבות התקפת הטילים והרקטות ומעשי האלימות שפרצו בשטחי הארץ, נשלחו הלוחמים במסוקים לעזור בקיבוץ בארי, שהותקף על ידי מאות מחבלים. אריאל, ששירת בצוות “החוד” – החוליה הראשונה להסתער – לחם בגבורה, עבר מבית לבית, חילץ אזרחים וחיסל שמונה מחבלים. למחרת, לאחר יותר מ-30 שעות לחימה אינטנסיבית, נכנס מפקד הצוות לבית שבו הסתתר מחבל, והחליט לפעול להצלת אדם שנפצע. אריאל הסתער בעקבות המחבל, ובמהלך הפעולה נפגע מצרור יריות ונפל במקום, אך שמר על חיוכו – אותו חיוך שזכרו אותו כל כך.
ציטוט מהמשפחה
סבתו כרמלה כתבה:
“כשקוראים את השם שלך מהסוף להתחלה מתקבל ‘לא ירא’, ומבינים שזה הגיבור שנועדת להיות.״
פאט קאו Fat Cow
עמית מוסט ז"ל
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: דיזנגוף 265, תל-אביב-יפו
טלפון: 03-773-2591
שעות פעילות:
- כל יום: 24:00-12:00
פרטים נוספים:
- מסעדת המבורגרים פופולרית בתל-אביב עם תפריט עשיר המציע גם אפשרויות טבעוניות.
- ניתן גם להזמין משלוחים דרך אפליקציות כמו Wolt.
- מקום עם אווירה קלילה שמתאים גם לארוחה עם חברים.
בנם של חגית ואהוד. נולד ביום י' בסיוון תשס"ג (10.6.2003) בעיר מודיעין-מכבים-רעות. אח צעיר לירון ואח בוגר למיכל.
עמית גדל והתחנך במודיעין. היה פעוט יפה תואר וסקרן, חברותי וטוב לב. העריץ את אחיו הבכור, תמך באחותו הקטנה, והִרבה להתרועע עם בני דודיו וליהנות מחברתם. למד בבית הספר היסודי על-שם אילן רמון, והמשיך את לימודיו בתיכון עירוני ג' על-שם מוטה גור במגמות ערבית ולימודי חברה, חוק ומשפט.
היה נער שובב, מצחיק ושנון, חובב פעילות ספורטיבית, שחיוך ממיס לבבות האיר תמיד את פניו. איש שיחה בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, שניחן במודעות עצמית ובאכפתיות רבה לזולת. קיבץ סביבו מעגלים חברתיים רחבים, והיה חבר אמת. נהג לייעץ לחבריו ששטחו בפניו בעיות ולבטים, והם כינו אותו "הפסיכולוג של החבורה". עמית התנדב בעמותת "כנפיים של קרמבו", ליווה במסגרת זו נער על הרצף האוטיסטי, ואף שמר איתו על קשר בתום תקופת ההתנדבות.
עמית אהב מוזיקה וגיבש טעם מוזיקלי משובח, שליווה את שביל חייו. ניגן בתופים והשתתף בהרכב מוזיקלי בשם Underwear.
את אהבתו לארץ ינק בבית. הושפע מהסיפורים המשפחתיים על הכמיהה לעלות לארץ ולהתיישב בה, ועל ההכרח להגן על המולדת. על פי ערכים אלה פעלו גם הוריו, אחיו הגדול ששירת בסיירת, ורבים ממשפחתו המורחבת. עמית כיבד מאוד את מסורת עם ישראל ושמר על זיקה ליהדותו.
בהיותו בן שבע-עשרה הכיר את אדר, בת עירו, ואהבת אמת ניצתה ביניהם. למן הרגע הראשון שנפגשו היו חייהם כרוכים זה בזה למשך שלוש שנים, ויחד תכננו עתיד משותף. "הכרנו דרך החברה הכי טובה שלי שהייתה איתו בבית הספר". סיפרה אדר, "היא הכירה בינינו ותוך שבוע נהיינו זוג. עמית היה פשוט הבן אדם הכי חייכן ושמח שאני מכירה... הוא היה בן אדם עם לב טוב, תמיד ראה את האחרים. גם בחבורה שלו וגם כשאנחנו הכרנו, הוא תמיד היה הפסיכולוג של כולם ומקשיב לכולם. היה לו לב טוב והוא רצה לעשות טוב. הוא היה בן אדם טהור".
עמית אהב את החיים, חי אותם באינטנסיביות, והצליח לשלב בהם לימודים, בילויים, חברים, טיולים בעולם עם משפחתו, התנדבות ונתינה לאחר. הוא האמין שיש להתמקד בעשייה, ליהנות, ולעשות תמיד את המיטב. על גופו קעקע את האמרה שנהג לומר סבא-רבא, זאב מוסט, Do your best and leave the rest, שאותה שמע מהוריו.
ביום 8.12.2021 התגייס עמית לצה"ל, לחטיבת הנח"ל. עבר בהצלחה את ה"גיבוש" ושירת כלוחם בסיירת הנח"ל, גדוד הסיור המובחר של החטיבה. סיים את מסלול ההכשרה המפרך, שנמשך שישה-עשר חודשים, ושובץ כלוחם בפלוגת "עורב" של הסיירת. במסגרת ההכשרה יצא לקורס חובשים קרביים, מתוך בחירה ערכית להעניק לחבריו טיפול רפואי ולהציל חיים. מילא את תפקיד החובש במסירות ובמקצועיות, וחש בו סיפוק והגשמה עצמית. לאור הצלחתו בתפקיד נבחר לשמש חובש פלוגתי (חופ"ל).
בסוף אוגוסט 2023 התמקם עמית עם הצוות שלו במוצב סופה בגבול רצועת עזה, מול העיר רפיח. מוצב זה נועד לשמור על הגבול ולהגן על הקיבוצים הסמוכים. איישו את המוצב לוחמי פלוגת "עורב" נח"ל שתוגברו במחלקת הטנקים ובמחלקת המרגמות של גדוד 50 השייך לחטיבת הנח"ל.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו סוף שבוע שהה עמית בתורנות במוצב סופה. בשעה 6:29 נשמעו אזעקות ופיצוצים סביב המוצב. כמה לוחמים שנפרשו ליד המוצב שעה קודם לכן, כחלק מנוהל "כוננות עם שחר", השיבו אש לעבר עשרות מחבלים שהתקיפו אותם. הלוחמים שנותרו במוצב, ובהם עמית, התבצרו בחדר האוכל, ששימש מרחב מוגן.
כששמע עמית קריאות לעזרה של פצועים בעמדת הש"ג הקדמי, לקח את נשקו האישי, יצא בריצה מחדר האוכל, והחל לחלץ פצועים ולטפל בהם עם חובש נוסף, כששני לוחמים מחפים עליהם וזאת תוך חשיפה לאש המחבלים. לאחר שחילץ שישה פצועים, העביר אותם למרחב המוגן ונתן להם טיפול מציל חיים, יצא עמית בפעם השנייה, עבר בין מבנים בחיפוש אחר פצועים הזקוקים לסיוע והגיע אל עמדת הש"ג, במסירות נפש ובגבורה עילאית, כדי לחלץ פצועים נוספים. הוא הגיע אל הפצועים ונהרג מירי מחבלים תוך כדי הטיפול המסור בהם והצלת חיי אדם.
חבריו לנשק סיפרו כי עמית פעל בקור רוח ובנחישות לצורך מתן סיוע והצלה, על אף הידיעה כי הוא מסכן את חייו.
סמל עמית מוסט נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
קפה איטליה
נדב כהן ז"ל
מידע על המסעדה:
המבורגריה
כתובת: רחוב קרמניצקי 6
טלפון: 03-561-2888
שעות פעילות:
- ראשון–שלישי: 12:00–23:00
- רביעי–שבת: 12:00–00:00
פרטים נוספים:
- מסעדה איטלקית ותיקה שנפתחה בשנת 2008.
- מגישה פסטות טריות, אנטיפסטי, פירות ים, פיצות וקינוחים איטלקיים.
- קיימות אפשרויות לצמחונים, טבעונים וללא גלוטן.
- ניתן להזמין מקום מראש.
- במקום יש בר קוקטיילים ואווירה איטלקית קלאסית.
מנה אהובה: לזניה ראגו
רס"ל נדב כהן ז"ל
בן אסנת ושי, אח לרוני ומאיה
נולד בט"ז באלול תשס"ג, 16 בספטמבר 2003
נפל בח' בשבט תשפ"ה, 6 בפברואר 2025
בן 21 בנופלו.
לוחם ומפקד בגדוד 51 של חטיבת גולני
מתוך דבריו של נדב:
"האנשים שאצלם המלחמה בפתח הבית הם קודם כל הלוחמים… האנשים האלה לא עסוקים בפילוג, בשנאה, בהבדלה, זה לא מעניין אותם! האחרים… רק מחפשים לגרום לנו לשנוא, לקלל"
נדב כהן ז"ל – מבט מתוך הלב של לוחם
נדב כהן היה לוחם בגדוד 51 של גולני. הוא נפל בעזה ב-6 בפברואר 2025.
במהלך השירות שלו, ובמיוחד בתקופת הלחימה הקשה בעזה ובלבנון, הוא כתב. מבעד למילים שכתב, מתגלה נדב כמו שהוא היה באמת — לוחם חד מחשבה, עמוק, רגיש, שמביט למציאות בעיניים ולא מפחד לגעת באמת.
במילותיו, נדב חילק את החברה הישראלית לשלושה מעגלים:
הלוחמים – אלה שנמצאים בלב האש, שחיים עם זיכרונות, עם אובדן, עם שמחה שהמהולה בכאב.
המשפחות השכולות – אלה שחייהן התהפכו בין רגע, ושמתמודדות עם געגוע שאין לו סוף.
ובני המשפחה והחברים של הלוחמים – שחיים בין תקווה לחרדה, בין חיבוק שלא ברור אם הוא האחרון, לבין מחשבות שאין להן מנוחה.
נדב חלק את התחושות שלו כלוחם צעיר בן 20, שיושב בתוך עזה עם קסדה על הראש ונשק ביד, ותוהה על הפער בינו לבין בני גילו בעולם — שחיים חיים אחרים לגמרי.
הוא שאל את עצמו אם הוא מקנא בהם — וענה: כן.
אבל מיד הוסיף: בחיים לא הייתי מתחלף איתם.
כי מתוך הלחימה, מתוך הקושי והעצב, נדב גילה מהו אושר אמיתי.
לא הצלחה חומרית, לא תהילה — אלא דברים פשוטים: חיבוק מאמא, אוכל חם, רגע שקט של שלווה, זמן עם האנשים שאתה אוהב.
הוא הבין שכאשר לוקחים ממך את הכל — אתה מתחיל באמת להעריך את מה שיש.
נדב כתב גם על הכוח של אחוות הלוחמים, על האפשרות למצוא "עוד משפחה" בתוך הקרב, ועל ההבנה שבין כל הכאב — יש גם אור.
נדב השאיר אחריו מילים חכמות ונוגעות, שמספרות את הסיפור של דור שלם.
